שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי (בראשית לז’, ו’)
ויהי בחצי הלילה והנה אור ירוק בהיר
ואני שוכבת על כר הדשא בשדה הקציר
ובתוך החשיכה מנגנת הרוח את שירת הזמיר
וצבא השמים מאיר באפילה כלבנת הספיר
והלב משמיע תפילה חרישית בזמרת שיר
וארא בעיני רוחי כחלום חזון מעולם עליון
ובחלומי משקיפה אני לרקיע מבעד החלון
ובקץ הימין ניצבים כסיל וכימה כארזי הלבנון
והירח ככדור אש מאיר את צמרת האלון
וציון יוסף הצדיק מפיץ אור ככוכב הצפון
מימיני הר גריזים ומשמאלי הר עיבל עומדים.
ואשא עיני אל ההרים ואזכור את הלויים,
אשר התייצבו להשמיע את קול התורה ברבים.
כנשר מרחפת ברכת יעקב על הר גריזים
ועל הר עיבל קללת עשיו מעוררת אימים.
נכתב ביז’ סיון ה’תש”ע לכבוד ה’ יתברך ולזכות עם ישראל; כל הזכויות שמורות להקב”ה.
